מבוא והגדרות יסוד (The OSI-RM)
מודל ה-OSI (Open Systems Interconnection Reference Model) מגדיר את הארכיטקטורה עבור רשתות נתונים. המוטיבציה המקורית ליצירת המודל הייתה גיבוש תקן אחיד שעל פיו כלל התעשייה תעבוד, וכך לאפשר לכל מערכת להתחבר ולתקשר עם כל מערכת אחרת, ללא תלות ביצרן.
כדי להבין את הרשת, יש להבחין בין שני מונחים כלליים:
- ארכיטקטורה (Architecture): מגדירה מה נדרש על מנת לבסס ולקיים תקשורת.
- פרוטוקול (Protocol): מגדיר כיצד ליישם בפועל את הארכיטקטורה.
בעבר היו סוגים שונים של ארכיטקטורות כגון SNA ו-DecNET. כיום, ארכיטקטורת TCP/IP היא הדומיננטית והרווחת ביותר, אך מודל ה-OSI משמש כבסיס התיאורטי והפונקציונלי להבנה וניתוח של רשתות תקשורת.
הרמות הפונקציונליות של הרשת (The Network Functional Levels)
המודל מחלק את רכיבי הרשת ואת תפקידם למספר רמות תפקודיות:
- שכבות נקודה-לנקודה (Point to Point Layers) : כוללות את שכבות 1 ו-2 (L1, L2). שכבות אלו מנהלות את התקשורת בין רכיבי רשת המחוברים ישירות (Directly attached NEs), כגון הקישור בין מחשב לנתב המחבר לאינטרנט או טלפון סלולרי לתחנת בסיס (כאן המצב יותר מורכב ונדבר על זה במאמר על רשתות הדור החמישי).
- שכבות קצה-לקצה (End to End Layers): מתייחסות לשכבות 3 ו- 4(L3, L4) . שכבות אלו אחראיות על ניהול התקשורת מקצה לקצה (End to End NEs). כאן הפרוטוקולים הם IP ברמה 3 ו- TCP או UDP ברמה 4.
- שכבות יישום (Application Layers): כוללות את שכבות 5, 6 ו-7. שכבות אלו מיועדות ליישומי התקשורת (Communication applications) עצמם, וכוללות פרוטוקולים כגון HTTP, DNS ו-SIP.
כהערה נוסף כי בערך באותם שנים יצא לאור גם מודל TCP/IP, שם רמות L1+L2 הינן רמה אחת בשם רמת הממשק (Interface Layer) שאינה מטופלת בחבילת הפרוטוקולים TCP/IP, רמות 3 ו- 4 זהות למודל OSI, ורמות 5-6 הינה רמה אחת בשם רמת התהליך (Process Layer)
בתמונה הבאה אנחנו רואים את רמות אלו, ומיקומן ברשת.

בתמונה הבאה אנחנו רֹואים כל שכבה בפני עצמה, ומה הנקודות ברשת אותן היא מקשרת.
רמה 1 (L1) היה הרמה הפיסית, וכוללת הגדרות כבילה, לדוגמא כבילה אופטית, נחושת או תדרים.
רמה 2 (L2) מגדירה את מבנה המידע שנשלח מעל התווך הפיסי (Frame), ואת שיטת הגישה לערוץ, לדוגמא CSMA/CA ב- WiFi או אפנון התדר ברשת הסלולארית.
פרוטוקול המממש את רמות 1 ו- 2 הינו למשל Ethernet, כאשר רמה 1 יכולה להיות בכבילה או ב- Wireless, כאשר מבנה ה- Frame זהה בשני המקרים.
רמה 3 (L3) מגדירה שיטת כתובות ומבנה מנה (Packet), כאשר כאן הפרוטוקול הוא כמובן IP, בגרסה 4 או בגרסה 6, המאפשר לנתבים לנתב את המידע מקצה לקצה.
רמה 4 (L4), לאחר שרמה 3 העבירה את המנה ליעד (ולאחר מכן מהיעד בחזרה לשולח), רמה 4 מעלה את המידע לאפליקציית היעד, וזאת על ידי שימוש ב- Port numbers. כך למשל, קוד 80 יעביר את המידע ל- Web Server וקוד 53 ל- DNS Server. ברמה 4 יש שני פרוטוקולים עיקריים – TCP ו-UDP.
מקובל ברמה 4 לדבר על התכונות של קישוריות (Connectivity) ואמינות. תכונות אלו הינן תכונות כלליות של פרוטוקולים, וברמה 4 נתמכות על-ידי TCP, ואינן נתמכות על ידי UDP.

רמות 5 עד 7 הינן רמות האפליקציה, וכאן יש יישומים שונים, HTTP, DNS, SIP, RTP ורבים אחרים.
מבנה הנתונים: Frames, Packets, Segments
המידע שעובר ברשת נארז במבנה מוגדר (Data Structure) בתהליך של Encapsulation, שבו כל שכבה מוסיפה Header משלה למידע (Payload/Information).
בתמונה הבאה אנחנו רֹואים את מבנה המידע

הציור העליון מציג את מודל השכבות המושגי (OSI-style): כל שכבה (1 עד 5-7) עוטפת את המידע שקיבלה מהשכבה שמעליה בכותרת (Header) משלה, ובשכבה 2 גם מוסיפה שדה בדיקת שגיאות (CRC) בסוף. כלומר כל שכבה "מכניסה" את הבלוק השלם של השכבה הקודמת לתוך ה-Data שלה, כך שנוצרת אנקפסולציה (encapsulation) מדורגת עד שמתקבלת המסגרת (frame) המלאה שעוברת בפועל ברשת (L1).
הציור התחתון לוקח את אותה מסגרת ומפרק אותה לרוחב, ומראה לצד כל שדה דוגמאות קונקרטיות לפרוטוקולים שאחראים עליו.
| שכבה (Layer) | מבנה הנתונים הכללי | פרוטוקולים לדוגמה |
| L5-L7 (Application) | L5-7 Header + Payload (URLs, Files, Voice, Video) | HTTP, SMTP, SIP, RTP |
| L4 (Transport) | L4 Header + Data (Segment / Datagram) | TCP, UDP, QUIC, SCTP |
| L3 (Network) | L3 Header + Data (Packet) | IPv4, IPv6 |
| L2 (Data Link) | L2 Header + Data + CRC (Frame) | Ethernet, Cellular L2 |
זרימת מידע ברשת מקצה לקצה (Data Flow)
כאשר מידע עובר ממארח (Host) מקור אל שרת (Server) יעד, הוא עובר תהליך דינמי של אריזה ופתיחה דרך רשת הנתונים (Data Network):
- במחשב השולח (Host): המידע נוצר באפליקציה (למשל HTTP), יורד לשכבת התעבורה (TCP), משם לשכבת הרשת (IP), עורק הנתונים (ETH) ולבסוף משודר כזרם ביטים (Bit stream) אל המדיה הפיזית.
- בנתבים (Routers): הנתב הוא ציוד שכבה 3 (L3). כאשר הוא מקבל את זרם הביטים, הוא מעלה אותם לשכבת ה-Ethernet, ולאחר מכן חושף את פתיח ה-IP כדי לקבל החלטת ניתוב. לאחר מכן, הנתב אורז מחדש את המנה במסגרת Ethernet חדשה ושולח אותה כזרם ביטים הלאה אל הנתב הבא ולאחר מכן אל היעד. המידע אינו עולה לשכבות 4-7 בנתב.
- בשרת המקבל (Server): עם הגעת זרם הביטים לשרת, מתבצע תהליך מלא של הסרת אנקפסולציה. מוסרים הפתיחים של שכבת ה-ETH, ה-IP, וה-TCP בזה אחר זה, עד שהמידע (למשל בקשת ה-HTTP) מגיע לתוכנת השרת בשכבת היישום.
בתמונה הבאה אנחנו רואים את מעבר המידע דרך הרשת. ברשת מורכבת יותר, עם נתבים רבים יותר, הנתבים בדרך כמו כאן יפתחו את המנה לרמה 3, יקבלו החלטת ניתוב, "יארזו" בתוך פרוטוקול L2 אחר, ויעבירו הלאה.
ניתוח חזותי: איך נראית מנה בפועל? (דוגמה מ- Wireshark)
תוכנות לניתוח פרוטוקולים כמו Wireshark ממחישות באופן ויזואלי את מבנה האנקפסולציה של מודל ה-OSI הלכה למעשה. בלכידת מנת HTTP סטנדרטית (בתמונה), נוכל לראות את המבנה השכבתי.

- Frame: נתונים כלליים, מידע מ-Wireshark בלבד, לא קיים ב- Packet
- Ethernet II: חושף את שכבת עורק הנתונים (Data Link, L2), ובה כתובות ה-MAC של המקור והיעד.
- Internet Protocol (IPv4): מציג את שכבת הרשת (Network, L3), ובה כתובות ה-IP של המקור והיעד הסופי.
- Transmission Control Protocol (TCP): מציג את שכבת התעבורה (Transport, L4), ובה מספרי הפורטים (למשל, פורט 80 עבור HTTP).
- Hypertext Transfer Protocol (HTTP): מציג את שכבת היישום (Application, L5-7), ובה התוכן האמיתי של הבקשה (כגון שיטת GET, נתוני User-Agent, וכתובת ה-URL).
מבנה מדורג זה מאפשר למידע לעבור באופן מודולרי, כאשר כל רמה לוקחת את הרמה שמעליה, ולכן אפשר להעביר כל מידע מקצה לקצה, ללא קשר רמות הנמוכות.
במאמרים הבאים ניכנס יותר לעומק לפרוטוקולים בכל אחת מהרמות.